מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

ריאד הבדואי משבט רמאדין מספר

ככה סיפר ריאד הבדואי משבט רמאדין ואני רשמתי, בשפתו שלו.

השם בדואי בא מהמילה הערבית "באדיה", שזה מדבר. אני משבט רמאדין. פעם שאלו בדואי "מי אתה" אז הוא היה אומר "אני משבט ככה וככה" ואומר את השם של השבט . היום כל אחד יש לו שם פרטי ומשפחה ותעודת זהות ולפי זה הולכים.
אז ככה פעם שייכו אותך לשבט כי לא הייתה תעודת זהות וכל מיני פרטים כאלה קטנים.
הבדואים בנגב לא נודדים, גרים בישובי קבע, או במה שנקרא הפזורה הבדואית שאלה הם ישובים לא מוכרים. ויש גם בדואים שגרים ליד כזה בית גוברין , אולי ליד קריית גת זה בלשון הבדואית קוראים לזה "עיזבה", אנשים שמגדלים עיזים וכבשים והם עוברים למקום עם מרעה לתקופת הקיץ.
זה מותנה בלקבל אישור ולחסן את הכבשים ובשנה האחרונה גם לרשום את הכבשים במס הכנסה וזה קשה מאד.
הגידול הטבעי אצל הבדואי גדול, בין הגדולים בעולם אבל בגלל הקדמה ובגלל ההשכלה של הנשים יש ירידה בילודה אצל החברה הבדואית. הרבה צעירות הולכות ללמוד ואז היא תביא אולי שלושה או ארבעה ילדים ואישה שאין לה השכלה לא מתעסקת בשום דבר חוץ מלהביא ילדים.
לבדואים יש אוהל חורף ואוהל קיץ. האוהל של הקיץ, עשוי מהצמר של הכבשים והשם שלו "חרבוש". האוהל של החורף עשוי משיער של עיזים וקוראים לו בית השיער, בשיער של העיזים יש בו שומן ובגלל זה לא נכנס מים לאוהל ויש גם יתרון כי השיער של העיזים מתמלא מים ונהייה כבד ואז גם אם יש רוח חזקה אז האוהל לא מתרומם יושב טוב על עמודים.
הבדואי בונה את הבית שלו במדרון, לא על ההר שלא יעוף ברוח ולא בוואדי שלא ילך עם השיטפונות. הבדואי כשהוא בונה את האוהל הוא מתחשב בהרבה כללים: קודם כל כוון זריחת השמש, שמש בכוון המזרחי אז האוהל פתוח למזרח.
הכנסת אורחים, מסורת של אברהם אבינו. כל בנאדם שמגיע לאוהל לא שואלים אותו: "מי אתה ,מה אתה רוצה" , אלא חייבים לקבל אותו שלושה ימים ושליש ותמיד מקבלים אותו במילה אהלן וסהלן וזה עד היום.
הכנסת אורחים במדבר זה צורך קיומי. אתה במדבר נגמר לך האוכל נגמר לך המים, אם הבדואי לא יעזור לך אתה תהייה בסכנת חיים! פעם אנשים היו זקוקים מאד לזה כי פעם מי שנסע לאילת נסע על גמל שבעה ימים ואז היה צריך אירוח, לעצור, לאכול ולשתות. היום כשנוסעים לאילת נוסעים באוטובוס, יש מקום לעצור לקנות נס קפה לשתות, היום אני נוסע לתל אביב יש מקום לאכול, מקום לשתות, זאת אומרת שהערך של הכנסת אורחים זה בירידה. אבל עדיין יש את האופי של הבדואי שהוא מקבל אורחים הכי טוב שיכול להיות. אני שבא אלי בנאדם היום, גם אם אני יודע שהוא מחפש מי שהוא אחר , מילה ראשונה שאני רואה מי שהוא עומד בפתח של הבית שלי, אני אומר לו תפדאל אהלן וסהלן זה ככה זה. גדלנו על זה וקשה לי מאד להתנתק מזה.
החלק הדרומי באוהל זה לנשים נקרא בערבית "מאחרם" מהמילה "חורמה" יעני אישה , אישה אסורה על הגברים ,מהמילה "חארם", אסור, אסור לגבר זר להיכנס לחלק הזה של הנשים.
אורח שמגיע לאוהל תמיד עומד מאחורי האוהל מבקש רשות להיכנס לאוהל, משתעל שלוש פעמים ואז הוא ניכנס ויושב על המזרונים. ברגע שהוא יושב אני יודע לפי הישיבה כמה זמן הוא רוצה להישאר.. אם הוא מוריד את הנעליים זה רמז שהוא בא להרבה זמן אם הוא נשאר עם הנעליים זה אורח ממהר, בא לשלוש ארבע שעות, זה בזמן בדואי נקרא מאד מאד ממהר.
לא שואלים את האורח מה אתה רוצה לשתות, שורפים את הקפה במחבת כותשים את הקפה ב"עזאם" שזה נקרא "המזמין" ומשמיעים איתו מנגינה בזמן הכתישה ואז באוהלים מסביב יודעים שיש אורח. אז עושים קפה ומוזגים לספלים, אם אתה מקבל בספל לגימה קטנה זה אומר שאתה אורח רצוי.
אם אתה מקבל ספל מלא, סימן שהלב שלי מלא עליך, תשתה ותלך, יאללה תחפף. על זה אומרים בערבית: "תראה לי את הגב שלך או תראה לי את הרוחב של הכתפיים שלך".
הספל הראשון כל אורח חייב לשתות אותו וזה קפה מר. הראשון נקרא בערבית "א'זאף" יעני, "האורח" זה לכבוד האורח. השני "כייף" , השלישי נקרא "אל סייף" חרב. חרב מסמל הגנה וחסות אתה בן בית, אף אחד לא יפגע בך לא מילולית ולא פיזית. פגיעה באורח זה דבר לא מקובל וזה יכול לפגוע בשם של המארח לזמן ארוך מאד. האורח מוגן אצל הבדואי בכל מצב גם אם עשה מעשה הכי גדול, יגיע לאוהל ויקבל הגנה לשלושה ימים ושליש. זה לא הגנה לכל החיים זה עד שישבו ויפתרו את הבעיה שהוא בא בגללה.
הבדואי אומר שקפה טוב צריך להיות שחור, חזק ומר: שחור כמו הלילה , חזק כמו הגבר ומר כמו חיי הנישואים. בדואי זקן אחד אמר לי פעם: תה מתוק כמו האישה, קפה מר כמו האמא שלה.

הלבוש מלא גם לגבר וגם לאישה. הצניעות חלה גם על הגבר וגם על האישה. אי אפשר לבקש מהאישה משהוא ואתה לא עושה אותו . כשאתה בא בביקורת לאישה אתה צריך להיות לה דוגמא. אתה לא יכול לבוא במכנסיים קצרים ולשים עגיל באוזן וקוצים בשערות ואז להגיד שהאישה לא בסדר. קודם כל תהייה אתה בסדר. אני בחיים שלי לא ראיתי את אבא שלי בבית במכנסיים קצרים, בחיים לא יצא מהבית בלי לכסות את הראש, גבר כזה יש לו יכולת לבוא לבת שלו ולהגיד לה תהיי צנועה. אני אם אני בא היום לאחות שלי או לבת שלי ואומר לה תהיי צנועה היא תגיד לי, קודם כל תלך אתה עם ג'לביה.
והיום עובדה, בגלל המודרניזציה אתה יכול לראות באוניברסיטה בנות שאתה לא תדע אם היא בדואית או יהודיה. היא לא אשמה, מי שאשם זה השבט שלה ושאני אומר השבט שלה אני מתייחס נטו לגברים, כואייס?
האישה פעם הלכה עם שחור והגבר עם לבן כדי שנוכל לזהות את האישה מרחוק, האישה זה הכבוד. אני כגבר בדואי אסור לי להתקרב לאישה שהיא לבד במדבר. רואה אישה, מה אני עושה? משנה כיוון, מתרחק, כדי שנוכל לתת לה הגנה , כי במדבר אתה לא יודע עם איזה כוונות מי שהוא בא, מי איש טוב, מי איש לא טוב, כי מדבר זה מקום אידאלי אפשר לפגוע בכל אחד ולא יראו אותך, ובגלל זה החוקים בחברה הבדואית מאד מאד נוקשים, להרתיע ולהפחיד. אני בגיל ההתבגרות אימא שלי היתה אומרת לי – עדיף שתתעסק עם נחש ולא עם אישה. זה לא אומר שאישה רעה כמו נחש אבל להתעסק איתה התוצאות הרבה יותר מסוכנות. אתה הולך במדבר ואתה רואה נערה בדואית, אתה אומר לה שלום והיא אומרת אהלן וסהלן זה מוצא חן בעיניה ואז רואה אותך מי שהוא מהשבט שלה ואיך נגמר הסיפור הזה? נגמר בסיכסוך גדול בין שני השבטים.
היום אתה נוסע באוטו אתה רואה בחורה בצומת, רוצה לקחת טרמפ, אתה אולי יש לך לב טוב אתה רוצה לקחת אותה אי אפשר לדעת מה קרה באמצע ואז זה נגמר בתחנת המשטרה: "שם עלי יד, כן הסכימה, לא הסכימה", הטרדה מינית. מה אתה צריך את כל זה? סע הביתה אל תיקח אותה. אוקי? למה להסתבך? לזה התכוון הפתגם, לנקודה הזאת.
כשאני נפגש עם בחורה בדואית אני יכול לדעת אם היא נשואה או רווקה כי אסור לשאול. אם היא הולכת עם שמלה רקומה באדום אז היא נשואה, אם הרקמה בכחול אז היא רווקה ואם בירוק אז היא אלמנה או גרושה. אני אגיד לך בצורה חדה וברורה: עם אישה זרה אין לך מה להתעסק.
אם אתה בא ואומר לבחורה בדואית שלום מה נשמע יש לך כוונה רעה. ככה מבינים את זה.
היום זה הולך ומשתנה. היום בנים ובנות לומדים ביחד וגם אם אתה באוטו בכביש ורואה בחורה לאן תתרחק? במדבר זה משהוא אחר, המדבר גדול ושומם, מתרחקים מאישה כדי לתת לה הגנה. אישה בדואית שרואה גבר צועקת: תתרחק, אל תבוא אלי ואם הוא לא עונה לה ששמע היא מתחילה לצעוק ולקרוא לעזרה.
מי שלא בדואי ולא מכיר את המנהגים לא חלים עליו הכללים. אם בא יהודי ישראלי מטייל נכנס לאוהל של הנשים אין בזה בעיה וגם לבדואים אין עם זה בעיה כמו שאני בא לבית של חבר שלי שהוא יהודי אני יושב עם האישה שלו כי אצלו זה מקובל. אם בא אלי חבר יהודי אז הוא ישב עם האישה שלי. איך שהבן אדם מתנהג אליך , ככה אתה מתנהג אליו.
גבר שהולך עם כפיה לבנה בלי עקאל הוא רווק ומי שיש לו עקאל הוא נשוי ומי ששם את העקאל ככה באלכסון, עקום יעני, אז הוא מחפש עוד אישה. ריבוי נשים יש בחברה הבדואית וזה בא מהדת של הבדואים שזה האיסלם. באיסלם מותר לגבר לשאת עד ארבע נשים, לצערכם , כי אצלכם ביטלו את זה.
חוקי המדינה אוסרים על הבדואי לשאת יותר מאישה אחת, אז הבדואי עושה תרגיל והמדינה מכירה את התרגיל הזה ועוצמת עין. התרגיל הזה הולך ככה: אתה מגרש את האישה הראשונה כדי להתחתן עם השנייה. באיסלם להתגרש אתה צריך להגיד לאישה שלוש פעמים: "מגורשת מגורשת מגורשת" אז אתה הולך למשרד הדתות אומר לאישה "מגורשת" פעם אחת. הפקיד רושם ומעביר את זה למשרד הפנים ואז אתה מחזיר אותה. כגבר בדואי אני אומר לך, במצבנו היום ריבוי נשים זה לא טוב אבל בזמנו ריבוי נשים היה מצוין. מה ההבדל? פעם הסתכלנו על מה שטוב לחברה, לשבט, מה טוב לחברה שלי? מה טוב לשבט שלי? מה טוב למשפחה שלי? היום אני מסתכל מה טוב לי ולא מעיניין אותי מה עם האחרים. יש לי את האישה שלי ואת הילדים שלי ומה אכפת לי שכל העולם ישרף. אבל פעם אתה חי בשבט, אתה צריך לדאוג לטובת השבט. זה לא בגלל שהגבר רוצה להתפרפר וזה, זה בגלל האישה קודם כל שיהייה לה גב, שיהייה לה מי שהוא שידאג לה שיפרנס אותה. במדבר, אם אישה נשארת לבד, מי יתן לה בטחון? מי ישמור על הכבוד שלה? ומה זה הכבוד שלה? שיהייה לה בעל. כי מי שומר על הכבוד שלה? זה בעלה.
לי כגבר יש צרכים, יש לי הורמונים, אני צריך את האישה. לאישה יש את ההורמונים והיא צריכה גבר, אז אם אני מבקש מאישה בדואית שתשמור על הכבוד שלי אני צריך שיהייה לה בעל, לא כסף, לא השכלה ולא מיליונים, היא צריכה דבר אחד שזה בעל. מה אני יעשה שיש הרבה מלחמות נהרגים הרבה גברים? יש יותר נשים מגברים צריך להתחתן איתם. נקודה שנייה זה שאתה צריך כמה שיותר ילדים.
אתה חי במדבר , אין מדינה אין משטרה, אתה צריך להגן על עצמך. שבטים חזקים באים לוקחים את המרעה, לוקחים את המים, אין לך למי לבקש עזרה ואז גברים מתחתנים עם הרבה נשים כדי להביא הרבה ילדים וזה כוח לשבט.
היום אני יש לי בעיה עם מי שהוא, אני פותר את זה הולך למשטרה זאת אומרת שאני לא צריך הרבה ילדים בשביל זה. היום העולם השתנה. האישה הבדואית הולכת ללמוד, לעבוד, יש לה כסף, לא זקוקה לאף גבר שיעזור לה בקטע הזה.
הכבוד בחברה בדואית בירידה דרסטית. זה המצב. זה הסיבות שבגללם הגבר הבדואי התחתן עם יותר מאישה אחת. היום בחברה הבדואית רואים רק גברים אמידים שמתחתנים עם עוד אישה בשביל גבר לא אמיד זה קשה, כי עוד אישה זה עוד בית, עוד משכנתא עוד חשבון חשמל, עוד ארנונה, מי צריך את זה??
זה לא עוד אוהל במדבר, וואלה אתה היום רק עובד ועובד וזה לא נגמר . בשביל מי אתה צריך את זה? זה סבב שלא נגמר כולם דופקים אותך.
פעם בגלל ריבוי נשים, לא היו מספיק נשים אז התחתנו עם אלמנות וגרושות ואז אף אישה לא הייתה לבד. ואם אם אישה הייתה מתאלמנת אז האח של בעלה היה מתחתן איתה ודואג לילדים שלה.
אם אישה נפטרת, זה היה רצוי שהבעל שלה יתחתן עם אחותה. למה? כי זה האנשים שהכי קרובים לילדים. המחשבה הייתה על הילדים. היום למי זה איכפת?
היו מתחתנים בשידוך, או היו מכירים ליד באר המים. הבאר זה מקום ציבורי, באים אליו גם בנים וגם בנות. אתה בא לבאר ואתה רוצה לשתות מים, אתה אומר לבחורה, אני צמא אני רוצה לשתות מים ואתה מסתכל על הרצפה. אם הבחורה נתנה לך לשתות סימן שהיא מעוניינת בך. אם אמרה לך תשתה לבד, זה סימן שהיא לא מעוניינת. פעם שאל אותי ילד, אז מה אם הבחורה הזאת טובת לב ורוצה לתת לו מים?
אני אמרתי, אישה עם גבר אסור לה להיות טובת לב, למה, הוא יפרש את זה איך שהוא רוצה, לא יגיד : היא נתנה לי כי היא בחורה טובה, יגיד: נתנה לי כי היא דלוקה עלי.

זה סיפורי התנ"ך אברהם אבינו, אצלנו זה היה ככה עד לא מזמן.

אם ככה היה בא והיא הייתה נותנת לו עוד פעם ועוד פעם לשתות אז היה מתפתח סיפור אהבה ואז הוא לא היה מספר לאף אחד, אפילו לא לחבר הכי טוב שלו משתי סיבות: אם הוא יספר לחבר וזה יספר לחבר ובסוף אבא שלה ישמע מזה. שנית, איך אתה מספר דברים רעים ולא מקובלים על מי שהיא שהולכת להיות האמא של הילדים שלך? אם אתה רוצה אותה כדאי שאבא שלה לא ידע מזה. כי מטבע הדברים אם אתה רוצה אותה אתה בא לאבא שלה ואתה מתחנף אליו "המשפחה שלך טובה, המשפחה שלך מכובדת,יש לי את הכבוד לבוא לבקש את הבת שלך".
מה התשובה שלו תהייה? מי שרוצה להתחתן בא מהדלת ולא מהחלון. מה זאת אומרת? שאתה בא כמו גנב מהחלון. למה? כי הדרך המקובלת היא בשידוך. אז בדואי שמכיר בחורה ורוצה להתחתן איתה אז הוא הולך לאמא שלו ועושה כאילו בשידוך, כאילו האמא שלך מכירה את הכלה ואבא שלך מבקש אותה מהאבא שלה ואז כאילו שאתה רואה אותה בפעם הראשונה ביום של החתונה. היום זה לא ככה. בנים ובנות לומדים יחד בתיכון באוניברסיטה, היום בנות בדואיות עובדות, אפשר להכיר אותן בצ'ט בפייסבוק.
כשגבר מכיר בחורה הוא צריך לשלם למשפחה שלה מוהר, אז והיום. אז שילמו את זה בגמלים היום משלמים את זה בכסף רגיל. המוהר הזה מיועד לכלה, קונים לה זהב תכשיטים ובגדים. זה לא כסף שאבא שלה ישים בכיס וביום של החתונה היא תלבש את זה.

פעם במדבר היו מלבישים את הכלה בצבע אדום ושמים עליה תכשיטים ובושמים וזה, אבל על הכל היו מכסים אותה בשחור, שאף אחד לא יראה אותה. למה? כי בדואים אומרים, אשה צריכה להראות יפה רק בעיני בעלה וובאס.
נשים זרות לא יראו את הכלה מחשש לעין רעה. היום כולם הולכות למכון כלות, מתאפרת, חצי גוף ערום, כולם רואים ומסתכלים. זה המצב.
כשיש חתונה לא מזמינים. שמים דגל לבן על האוהל. פעם זה היה שלושים יום היום שבעה ימים. מי שבא לחתונה מביא עז, כבש, או גמל. לא שלושתם ביחד. עז, כבש זה כמו אלף שקל. גמל זה יותר מחמשת אלפים שקל.

חטיפה זה היה דבר מקובל ואפשר עוד לשמוע על זה כאן בנגב. חטיפה זה אומר שלבחורה יש קשר רומנטי עם גבר. קשר רומנטי עם גבר זה קשר אהבה. מה זה אומר? אני פה אתה שם. מגע פיזי לא היה ולא יהיה. גבר בדואי שיקיים יחסים עם בחורה לפני החתונה הוא לא יתחתן איתה. בגלל זה בחורה תיתן לו להרגיש שהיא מכובדת שומרת על הכבוד של המשפחה. אמא שלה הייתה מחנכת אותה ואומרת לה ככה: אישה שמאמינה בגבר זה כאילו שהיא מאמינה שמים יכולים לעמוד במסננת.
החטיפה זה תמיד רק שהבחורה רוצה את הגבר. אין כזה דבר שגבר יחטוף בחורה שלא רוצה אותו. אוי ואבוי למי שיעשה כזה דבר. כי אצל הבדואים הכי מסוכן זה להתעסק עם נשים. במקרה של אונס של בחורה בדואית, עונשו מוות.
מקרה של רצח של אישה בדואית עונשו ארבעה גברים נקמת דם. והעונש הזה מרתיע ואני כגבר בדואי מרגיש את זה. היום תלך לבית סוהר תמצא הרבה בדואים יושבים על אונס יהודיות. למה? כי העונש לא מרתיע. הורס לה את החיים ויושב שבע שנים בכלא.
בדואי שאונס בדואית, עונשו מוות. ימות. גם היום.
אני אגיד לך משהוא ותשימי את זה כמו עגיל באוזן: בדואי לעולם לא יוותר על מה שמגיע לו: היום לא יכול, מחר לא יכול, יעשה את זה בעוד עשרים שנה או בדור הבא. יש הרבה דוגמאות שהבדואי לא נקם את דמו ומי שעשה את זה זה הילדים שלו. ויש מקרים שמי שנרצח פה נקמת הדם הייתה בירדן, במשפחה שלו בירדן. העונש מתי שהוא, הוא יהייה.
אז בעיניין החטיפה. אני מבקש להתחתן איתה. פעם אחת, אבא שלה לא מסכים. פעם שנייה גם לא. פעם שלישית גם לא. אז אני מדבר עם הבחורה ואם היא מסכימה אני בא עם חבר שלי. למה חבר? שהוא יעיד שאני לא נגעתי בה ושלא היה שום מגע בינינו. ואני שם אותה אצל שייך מכובד ואני אומר, הבחורה הזאת היא בחסות שלך אני רוצה להתחתן איתה, והשייך הזה חייב לנהל משא ומתן עם המשפחה שלה, ואז מתחתנים. והחבר, הוא עד לפני כל העולם שבתקופה שלקחו אותה מהאוהל שלה לאוהל של השייך, לא שמו עליה יד.

ככה סיפר ריאד. עבר והווה מעורבבים לפעמים.
יצא הבדואי מהמדבר אבל לא תמיד יצא המדבר מהבדואי.

שמעה ורשמה: עדינה מייר, מורת דרך בארץ ישראל.