מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

עמק חרוד – עמק מבורך בצל הרים מקוללים

 

עמק מבורך בצל הרים מקוללים

גיא נוימן – מדריך טיולים

פורסם ב"מסע עולמי" גיליון 46, אוקטובר 2005

רכס הגלבוע ועמק חרוד שלמרגלותיו הם לא רק אתרים חשובים מבחינה היסטורית, שנזכרים בתנ"ך ומלווים גם את המאות האחרונות, אלא גם אתרי טבע יפהפיים שמושכים אליהם בעלי חיים ובני אדם כאחד

ספר שמואל מתאר בפרוטרוט את הקרב הגדול שנערך ברכס הגלבוע, הנישא מעל עמקי בית שאן וחרוד. הר הגלבוע מוזכר בתנ"ך בהקשר הטרגי של מלחמת שאול בפלשתים. במלחמה נפלו בקרב בניו של שאול: אבינדב, מלכישוע ויהונתן. שאול עצמו, שפחד משבי הפלשתים, הפיל עצמו על חרבו ומת. דוד המביט בעצב על המדרונות התלולים, שהיו עדים לזוועות הקרב בין שאול לפלישתים, מקלל את רכס ההרים: "הרי שבגלבוע, אל טל ואל מטר עליכם…" (שמואל ב', פרק א', פסוק 21).

סטטוס קוו חדש

רכס הגלבוע הוא מעין קיר תלול, התוחם מדרום את עמק חרוד ואת עמק בית שאן, המשכו ממזרח. בניגוד מושלם לקללת דוד המונעת מים מן ההרים, הרי שעמק חרוד הפורה שלמרגלותיהם הוא אחד המקומות הרטובים בישראל. מתוך הסלעים הקשים פורצים עשרות מעיינות זכים השולחים פלגי מים מזרחה לכוון בקעת הירדן.

עד ימי המנדט הבריטי היה מצב הביטחון באזור בכי רע, ומספר הישובים שהוקמו בו היה זעום. עמק חרוד משתפל במתינות מזרחה, וכמויות המים הגדולות, שזרמו ללא התערבות האדם, נקוו בו כביצות. תקופה זו הייתה תור הזהב של בעלי החיים ומגוון רב של יונקים, עופות, זוחלים ודו-חיים התקיים בסביבה המימית. עם תחילת ההתיישבות באזור, בעיקר לאחר קום המדינה, החלו המתיישבים החדשים לנקז את מאגרי המים ולנצלם לשתייה, לחקלאות והקמת לבריכות דגים. כתוצאה מההתערבות האנושית נפגעו מאד עולם החי והצומח שהתקיים בעבר במקום.

עם זאת, בשנים האחרונות הולכת וגוברת המודעות לשמירה על הסביבה האקולוגית על רקע עליית חשיבותה של התיירות הכפרית. בעלי החיים חוזרים לאיטם אל המעיינות ואל הנחלים ו"סטטוס קוו" חדש נקבע בין האדם לסביבה הטבעית. נוף הביצות נעלם מעמקי חרוד ובית שאן אך המים ממשיכים ופורצים מהסלעים הקשים ויוצרים מעיינות, נחלים, נהרות ובריכות מים קרירות, פינות חמד ואתרי מחיה אידיאליים לצומח, לבעלי החיים ולאדם.

השינוי האדיר שחל בנוף העמק כתוצאה מהתערבות האדם הביא גם לשינוי פני הרי הגלבוע המקוללים. 3,000 שנה עמדו ההרים שוממים ורק צמחייה דלילה כיסתה אותם. גם כיום כמות הגשמים היורדך על הרכס היא מועטה אך אנשי הקרן קיימת לישראל, שלא נרתעו מהגורל המאיים שייעד לו דוד, החליטו לשנות את מראהו על ידי נטיעות מאסיביות. כך עומדים כיום שניהם, הרכס המקולל והעמק המבורך, כמקשה אחת. הניגוד בין הישימון ההררי לביצות הלחות הפך לשילוב נפלא של ירק והרמוניה.   

 

השברים הרוחביים ועמקי הצפון

עמק חרוד ועמק בית שאן הם למעשה חלקיו המזרחיים של עמק יזרעאל. עמק יזרעאל כולו משתרע על פני 365 קמ"ר: חלקו המערבי מתנקז מערבה אל הים התיכון דרך נחל קישון וחלקו המזרחי, הנקרא עמק חרוד, מתפרש על פני שטח בן 40 קמ"ר. נחל חרוד, המנקז את עמק חרוד, משתפל מזרחה מרום של 80 מטרמעל פני הים עד ל-100 מטרמתחת לפני הים. בקעת בית שאן היא המשכו של עמק חרוד, הנפתח כעין מניפה לכיוון מזרח, בואכה הירדן.
קו ההפרדה בין מזרח ומערב (קו פרשת המים הארצי) עובר בסמוך לעפולה.

גבולו של עמק חרוד בדרום הוא מה שמכונה גבול טקטוני. לפני כשני מליון שנה, בתקופה שבה נוצר השבר הסורי אפריקני, החלה האדמה להיבקע. השבר, שפעילותו נמשכת גם כיום, יצר את אגני ים המלח, הכינרת ובקעת הירדן. הכיוון הכללי של השבר היה צפון-דרום, אך בנוסף לו הופיעו גם פעולות ריסוק רוחביות. שברים רוחביים אלה הם שיצרו את עמקי הצפון, שעמק יזרעאל הוא אחד מהם. בחלקו המזרחי של עמק יזרעאל ביקע השבר את בסיסו של רכס הגלבוע וחשף עשרות מעיינות שהיו חבויים עד אז כמאגרי מי תהום, מתחת לפני הקרקע. כמויות מים אדירות החלו לזרום על פני השטח תוך שהן יוצרות נהרות חדשים, בריכות וביצות.

ככל שיורדים מזרחה במורד עמק חרוד לכיוון בית שאן כך הופך האקלים להיות שחון יותר והמשקעים הולכים ומתמעטים. זרמי האוויר הגולשים מההרים שבמערב מתחממים תוך כדי הירידה מזרחה, לבקעת הירדן, וגורמים לטמפרטורות גבוהות ולמיעוט במשקעים. העמק ידוע כאחד המקומות החמים בארץ עם כמות משקעים העומדת על כ-300 מ"מ בשנה בלבד. אלמלא כמויות המים הגדולות הנובעות ממי התהום היו תנאי האזור כמעט מדבריים.

רצח וגזילה בעמק חרוד

לפני כ-2,900 שנה, בתקופת המלך אחאב, שימשה העיר יזרעאל (כיום תל יזרעאל), הממוקמת בחלקו העליון (המערבי) של עמק חרוד, בירת ממלכת ישראל. ביזרעאל התרחש אחד ממעשי הנבלה המפורסמים שבתולדות האנושות.

המלך אחאב, שחשק בגנו הפורה של נבות היזרעאלי, ביקש ממנו כי יעבירו לרשותו. נבות, שסירב להיפרד מנחלת אבותיו, נקלע למצב לא נעים. המלך אחאב נכנס לדיכאון קשה ונרגע רק לאחר שאיזבל, אשתו ובת מלך צידון, הבטיחה לו שתדאג להעביר את הכרם לרשותו.

המלכה ביימה משפט ובו הואשם נבות בביזוי האלוהים והמלך, ולאחריו הוצא אל מחוץ לעיר ונסקל למוות באבנים. דבר הנבלה נודע לאליהו התשבי מפי אלוהים, ששלחו אל ארמון המלך להוכיחו על מעשיו. אליהו הגיע לארמון וללא חשש ביצע את מצוות האל באומרו לאחאב את המשפט המוכר "…הרצחת וגם ירשת…". גורלו של אחאב עתיד להיות כגורלו של נבות: "במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות, ילוקו הכלבים את דמך גם אתה". לאיזבל ייעד האל גורל דומה: "הכלבים יאכלו את איזבל בתל יזרעאל…אשר הסיתה אותו.." [את אחאב] (מלכים א', י"ט-כ"ו). מעיין המים הזכים הנובע למרגלות התל היווה בעבר את מקור המים של העיר יזרעאל. כיום זורמים המים הנובעים מתוך ההר בנִקבּה קצרה, וממנה בתעלה פתוחה היישר אל בריכה גדולה וכחולה, המוצלת בעצי אקליפטוס.

המעיין מוזכר בתנ"ך גם בהקשרים אחרים: מכאן יצא שאול לפגישתו עם בעלת האוב בעין דור ואילץ אותה להעלות את הנביא שמואל מעולם המתים, בכדי שיבשר לו את עתידו בקרב מול הפלשתים (שמואל א' כ"ח, ז'). הייתה זו גם הנקודה בה המתינו בני ישראל לפני שיצאו לקרב הגורלי בגלבוע, קרב בו המיתו כאמור הפלשתים את בניו של המלך שאול ואשר בסיומו התאבד המלך. שמו של נבות היזרעאלי האומלל מוזכר גם כאן ומי המעיין זורמים מהבריכה אל ערוץ נחל נבות – אחד מיובלי נחל חרוד.

רשת הרכבות העות'מנית  

לפני בדיוק 100 שנה ישבו מספר אנשי עסקים בלונדון ורקמו תוכניות התעשרות מסיורי צליינות בארץ הקודש. כוונתם הייתה לגייס את החידוש המדהים, "מרכבת האש והברזל" (הכוונה לרכבת), שהגיע לראשונה לתחומי האימפריה העות'מנית, כדי להפוך את חברת "תומס קוק" שבבעלותם למכרה זהב. כחלק מאמצעי השיווק לחבילות החדשות שנמכרו הובטחו לנוסעים שינה בקרונות רכבת נוחים ועצירה בתחנת הרכבת הנמוכה ביותר בעולם.

רכבת העמק הייתה הענף המערבי של מסילת הברזל החיג'אזית, שנסללה בתקופתו של הסולטן עבדול חמיד השני. הסולטן, שהיה ידוע בקשיחותו הרבה ובריכוזיותו, שאף להחזיר את השלטון היעיל לסמכותו על ידי ניידות גבוהה של הצבא, וביקש לעשות זאת באמצעות מסילות ברזל שהונחו בכל רחבי האימפריה העות'מנית. תפקיד נוסף שנועד למסילה, שאמורה הייתה לקשר את דמשק, איסטנבול ובגדד עם הערים הקדושות שבחצי האי ערב, היה העברת מיליוני עולי הרגל למכה בתקופת החאג'.

החל משנת 1874 ועד לתום שלטונו של הסולטן בשנת 1908, עם מהפיכת התורכים הצעירים, הונחו 5,883 ק"מ של מסילות ברזל. מאות מהנדסים גרמנים הגיעו לאזור כדי להקים את הפרויקט האדיר וכ-10,000 חיילים עות'מניים עבדו בהנחת המסילה באזורים מדבריים וצחיחים.

המסילה החיג'אזית לא מימשה אומנם את ייעודה הסופי והגיעה רק עד לעיר מדינה (ולא למכה), אך החיבור של סעיף רכבת העמק איפשר לעסקני חברת "תומס קוק" למכור את חבילות התיור שרצו. הנוסעים הגיעו בדרך כלל לאיסטנבול ברכבת האוריינט אקספרס ומשם המשיכו לדמשק. מכאן צפוי היה להם מסע בן 11 שעות וחצי: הרכבת יצאה דרומה לכוון דרעא שבדרום סוריה, משם לתל חנן, דרך עמק בית שאן וחרוד לעפולה, ומשם לתחנת הסופית שבנמל חיפה. בליל השפות של הנוסעים היה אחד ממאפייני הרכבת ואנגלית, צרפתית, גרמנית, תורכית וערבית שימשו בה בתערובת. הקונדוקטורים שגבו את התשלום נאלצו לא אחת להפגין מידה של וירטואוזיות קוסמופוליטית על מנת להכניס את התשלום לקופת האימפריה ולדאוג, כמובן, גם לעמלה שמצאה את דרכה לכיסם. 

 

שיט ברכבת מפרש

בהגיעה לנהר הירדן חנתה הרכבת, כמובטח, בתחנת גשר נהריים, בגובה 246 מטריםמתחת לפני הים. אנשי העסקים הממולחים של "תומס קוק" הכינו מבעוד מועד תעודות מסע למבקרים, ובהן הוכחה על החנייה בתחנת הרכבת הנמוכה בעולם.

עם השנים הגיעה רכבת העמק למספר שיאי עולם נוספים: בימי מלחמת העולם הראשונה ניסו מפעיליה רעיון חדשני, שעתיד היה לחסוך בפחמים היקרים ששימשו להזנת מערכת הקיטור. על גג הרכבת הותקנו מפרשים ובמספר קטעים נוצלו זרמי האוויר הנעים מזרחה בכדי לדחוף את הרכבת בכוח הרוח.

רכבת העמק נעה על גבי מסילה צרה ובשל האיטיות שאפיינה אותה סופרו עליה אינספור בדיחות. הפולקלור המקומי של העמק, למשל, סיפר שיש בה שלטים האוסרים על קטיפת פרחים דרך החלונות בשעת הנסיעה… כמו כן אומרים שמישהו אמר לחברו תוך כדי נסיעה ברכבת העמק: "אני ממהר ולכן ארד מהרכבת ואלך ברגל לעין חרוד, ושם אחכה לך…".

עם זאת, בתקופה מלחמת העולם הראשונה השיגה הרכבת שיא מהירות של כל הזמנים, כשמהנדסים גרמנים הרכיבו על גבי קרון שטוח מנוע של מטוס והצליחו להניע את הרכבת במהירות של 100 קמ"ש! כך הפכה רכבת העמק הפכה לרכבת המהירה בעולם דאז, בקטגוריית רכבות הנעות על גבי מסילה צרה.  

תחת שלטון המנדט הבריטי המשיכה הרכבת לפעול עד קום המדינה. בימי קרבות מלחמת העצמאות פוצצו גשרים רבים ברחבי הארץ, ואיתם גם גשר הרכבת מעל לנהר הירדן. לאחר תום המלחמה ויצירת המדינות החדשות במזרח התיכון, פסקה המסילה מלפעול.

לא הרחק מקו המסילה, בקיבוץ עין חרוד הוקם בשנת 1938, בצריף קטן, מוזיאון האומנות הראשון של ארץ ישראל (לביה"ס בצלאל הייתה אז גלריה קטנה). בתקופה חלוצית בה ניתנה הערכה רק לעבודת כפיים, נהג האומן חיים אתר לעבוד בלילות במאפייה, ואילו בלילה היה עומל על יצירות אומנות. כבר אז, בשנות ה-30 "התפלח" האומן, באישור חברי הקיבוץ, לאונייה, נסע לפריס, ושם צייר ולמד.

המוזיאון שהתפתח מאד מכונה כיום ,המשכן לאמנות", ממוקם בבניין גדול ומרשים, המואר בתאורה טבעית בלבד.

 

אל מקורות המים

הגן הלאומי מעיין חרוד, שנתן לעמק כולו את שמו, הפך לאחד ממוקדי המשיכה העיקריים באזור. בריכת המים הקרים הניזונה מהמים הנובעים מעומק ההר, זורמת מכאן הלאה במורד נחל חרוד. 

בימי המאורעות הסוערים של שנת 1936 עלה על הקרקע בלילה אחד, היישוב תל עמל, ניר דוד של ימינו. היישוב הוותיק היה אות הפתיחה להקמת שרשרת הישובים של חומה ומגדל. לאחרונה שוחזרו הצריפים הראשונים, הממוקמים בתחומי הפארק הלאומי גן השלושה, אך רוב המבקרים המגיעים למקום מתעניינים בעיקר בבריכת המים הצלולה השופעת כאן. פארק גן השלושה (הסחנה) נקרא על שם שלושה יהודים שנרצחו במקום במאורעות 1939-1936.

לא הרחק מכאן נובע עין שוקק, שכונה בידי הערבים בשם עין ג'וסק. מעיין נפלא זה הוא אחד ממקורותיו של נחל הקיבוצים, ששמו בא לו הן מפני שהוא שוכן בין קיבוצים, והן מפני שהוא הנחל "המקבץ" מעיינות מים רבים. אחד ממקורותיו העיקריים הוא עין מודע, מהגדולים שבמעיינות העמק, הנובע כשני ק"מ מדרום לו. מי המעיין המתוקים נובעים כיום מקרקעית הבריכה הגדולה שסידרה הקק"ל בשיתוף פעולה עם המשרד לאיכות הסביבה ורשות הניקוז והנחלים ירדן דרומי. מי המעיין מוזרמים כיום כ 700 מטרמזרחה אל מאגן רשפים, המשמש לגידול דגים ולהשקיה, ומושך גם עופות מים רבים. מכאן ממשיכים המים בדרכם אל ערוץ נחל חרוד. 

באחד מפיתוליו של נחל חרוד, כקילומטר מזרחה מחיבורו עם נחל הקיבוצים, ממוקם גשר הקנטרה, גשר ממלוכי בן כ 700 שנה. מתחת לגשר יצרו מי הנחל תופעת טבע מיוחדת: קיר טרוורטין, נטף נחלים בעברית. המים הנובעים בספיקה נמוכה עשירים בפחמת הסידן, והשקיעו כמויות אבן (כמו האבן הנותרת בקומקום לאחר הרתחת מים) על הקנים והצמחים, הנראים כיום כמאובנים. 

כיום הומים בימי שבת המעיינות ונחל הקיבוצים ממאות מטיילים, הצועדים בתוך המים הצוננים כשגופם שקוע עד צוואר. בימים רגועים יותר ניתן לשבת לרגע על שפת הנחל וליהנות מהשלווה העוטפת את המקום: ציוצי ציפורים מתערבבים בקרקור צפרדעים ועל כל אלה עולה אוושת הקנים ושיחי הפטל המכסים את גדות הנחל. 

 

"סין זה פה"

בשנת 1215 פרצו חייליו של ג'ינגס חאן את חומת סין והחלו בכיבוש המדינה. לראשונה בתולדותיהם הצליחו השבטים המונגוליים להתאחד תחת שלטון "החאן הגדול". כיבוש סין היה רק יריית הפתיחה. בעזרת סוסים מהירים וטכניקות לחימה חדשות הצליחו המונגולים ליצור את האימפריה היבשתית הגדולה ביותר שידע העולם. לאחר שכבשו את כל מזרח ודרום מזרח אסיה החלו כוחות המונגוליים לנוע  מערבה, על דרך המשי, לתוך מרכז אסיה ולכיוון אירופה. לעיתים היו המונגולים עוברים יותר מ-100 ק"מ ביום רכיבה ומפתיעים ממלכות ועמים שלא יכלו לעמוד בפניהם.

קרוב לשני דורות מאוחר יותר, בימי קובלאי חאן, נכדו של ג'ינגס חאן, כבשו כוחות המונגולים את אנטוליה (טורקיה של ימינו) ומשם ירדו דרומה והחלו (בשנת 1258) בכיבוש בגדד. המרכז הערבי הפך לבסיס ההתפשטות לכיוון סוריה וארץ ישראל. המוסלמים האיובים, צאצאי צלאח

א-דין, ששלטו בארץ באותה התקופה, נסו מפני המונגולים והותירו את ארץ ישראל לחסדי הכובשים. בשנת 1260 ביססו המונגולים את חוד צבאם בקו דרומי שנמתח מבית גוברין ועד עזה. באותה השנה הגיע ממצרים כוח צבאי בעל עוצמה לא פחותה מזו של המונגולים: היו אלה הממלוכים – עבדים שהשתלטו על השלטון במצרים. הממלוכים הצליחו להכות בכובשים ולדחוק אותם לכוון עמק חרוד ובתוך העמק הפורה, בין נחלים וביצות, אירע הקרב הגדול בין הממלוכים למונגולים. בקרב עין חרוד (עין ג'אלוד במסורת המוסלמית) הונסו הכובשים, שלא הצליחו לחזור עוד לאזורנו.

תקופת שלטון המונגולים בארץ ישראל הייתה אומנם קצרה, ובכל זאת מוזר לחשוב שבמשך מספר חודשים היו תושבי הארץ נתונים למרות האימפריה המונגולית, שבירתה כונתה על ידי מארקו פולו בשם "חאנבליק", עירו של החאן הגדול. כיום ידועה עיר זו בשם בייג'ינג.

אז מי אמר שסין רחוקה?      

טיפ עולמי של איל פלד

בקיבוץ חפציבה הקימו אנשי כת המקויה מיפן, לזכרו של הפרופסור איקורו טשימה, גן יפני קטן ונפלא, ממש על מורדות הגלבוע. בטיול בין השבילים המעודנים, מנורות האבן בריכת המים, ניתן לצלול לרגע לאווירה המיסטית של תורת הזן. במערה קטנה הממוקמת בקצה הגן תלויים זה לצד זה דגלי ישראל ויפן.

הגן ממוקם ממש מעל בריכת הקיבוץ. הכניסה ללא תשלום, דרך הכניסה הראשית לקיבוץ חפציבה.

מהשער יש לעלות עם הכביש הראשי ולעקוב אחרי השילוט לבריכה.