מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג Chrome ו- Firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייה
סגירה

להראות את הדרך

מאת עו"ד אמיר קליינמן

מורה דרך מוסמך בישראל, המחזיק ברישיון על פי דין, הנו מי שעבר קורס אינטנסיבי (למעלה מ- 500 שעות לימוד ו- 70 ימי סיור במשך קרוב לשנתיים) במוסד לימודים מוכר ועמד בסיומו בבחינות רישוי לא פשוטות, בכתב ובעל-פה, של משרד התיירות (בכדי להצליח בבחינות נדרשת רמת ידע גבוה בהכרת ארץ ישראל, בתחומי הארכיאולוגיה, היסטוריה, דתות, חי, צומח, גיאוגרפיה, אומנות, ארכיטקטורה, אקטואליה ומיומנויות מקצועיות להדרכת קבוצות בהתאם לקהלי היעד השונים). כמו כן, מורה דרך מוסמך מחויב לחדש את רישיונו אחת לשנתיים, לאחר השתתפות ביום השתלמות אחד בשנה שמקיים משרד התיירות.

החוק בישראל קובע איסור לשמש מורה דרך ללא רישיון (מדינות רבות בעולם מחייבות להשתמש בשירותיו של מורה דרך מקומי בעל רישיון על מנת שאחרים לא ישתמשו בתפקיד זה כשופר לרעיונות כאלה ואחרים, ובאופן דומה, אך תיאורטי כפי הנראה, מעוניינת מדינת ישראל לשמור על האינטרסים שלה). יחד עם זאת, הדרכה במוסד שניתנת מטעם אותו מוסד יכול, ואף ראוי, שתיערך על ידי המוסד וצוותו באשר אלו הינם המומחים העיקריים העוסקים בכך. בנוסף, בבג"צ נקבע כי ההבנה העקרונית אשר הושגה בין משרד התיירות לבין הכנסיות, ולפיה קבוצות צליינים תהיינה מודרכות על ידי אנשי כמורה ודת מטעם הכנסיות בכל מקום בארץ שבו הדרכה דתית פולחנית הינה המטרה העיקרית של הביקור, הינה סבירה ואינה נוגדת את הוראות הדין.

אלא מאי, במקרים רבים מדי מופר הדין על ידי הדרכת תיירים על ידי מי שאינם מורשים לכך כדין, ואין נקיטת צעדים שלטונית כפי שמתחייב. לא אחת נמצא כי קבוצות הצליינים מודרכות במקומות שלא על פי ההסדר הנ"ל, או שמתגלות קבוצות תיירים לא של צליינים המודרכות ברחבי הארץ על ידי מדריכים מחו"ל או מדריכים שאינם תושבי ישראל כנדרש בחוק. לעיתים מגיעות קבוצות לטיול במסגרתו מבוצעת פעולת מורה הדרך על ידי הנהג או אחר שמלווה את הקבוצה ואינו מורשה על פי החוק.

והיכן משרד התיירות, שמעמיד בפני מורה הדרך המוסמכים דרישות ותנאים ומנגד אמור, מתוקף עקרון הסדר הציבורי והשמירה על טיב המוצר והשירות התיירותי, לבצע אכיפה של שירותי תיירות תקינים? ובכן, משרד התיירות, באמתחתו שלל הסברים, בין היתר: המשטרה לא מעבירה דיווחים מתאימים בעניין (המשטרה מצידה טוענת כי משרד התיירות לא מטפל במקרים המועברים אליו), קיימת מגבלת כוח אדם לצורך אכיפת הדין, יש צורך בשינוי התקנות וכן הלאה.

שר התיירות החדש הודיע בתחילת חודש יוני 2009 כי משרד התיירות ומשטרת ישראל ייצאו בתקופה הקרובה במבצעי אכיפה משותפים כנגד המדריכים הלא חוקיים, הפועלים ללא רישיון, וכי במסגרת שיתוף הפעולה בין המשרדים, מעבירים שוטרים המוצבים באתרי תיירות דיווח למשרד התיירות אודות פעילותם של מורי דרך בלתי מורשים – ועל סמך דיווח זה בלבד, קונס משרד התיירות את מפירי החוק. מה נגיד ומה נאמר? זו לא הפעם הראשונה ששר תיירות חדש יוצא בהודעה שכזו ובפעול דבר לא מתרחש.

על גורמי המשטרה העוסקים בנושאי תיירות להגיש דו"ח עבירה אשר ישמש לנקיטת צעדים משפטיים כנגד מפרי החוק. כאשר מוגשת תלונה על הפרה של הוראה מהוראות החוק, צריכה התלונה להיבדק כיאות ובסופה יש ליתן תשובה המבהירה מהן המסקנות העולות מן התלונה וכיצד ייענש אותו עבריין ושולחיו אשר פגעו במורי הדרך הפועלים כחוק.

אין זו הדרך העיקרית לאכוף החוק ולמנוע התופעה. ישנם מארגני טיולים המעדיפים להעסיק מדריכים שאינם בעלי רשיון במחירים נמוכים (ישנם אפילו מקרים של "חאפרים" העובדים ללא שכר ובתמורה לתשר מהקבוצה בלבד!) מאשר להעסיק מורה דרך מוסמך בעל רשיון, אשר לו הם מחויבים לשלם בהתאם להסכם העבודה הקיבוצי שבין מורי דרך מוסמכים בישראל לבין הארגון היציג של מארגני התיירות בישראל (נכון להיום עלות שכר מעביד הינה 800 ₪ והשכר ברוטו למורי הדרך הוא 660 ₪ ליום עבודה בין 8 שעות).

סעיף 9ה לתקנות שירותי תיירות (מורי דרך), התשכ"ז-1967, קובע כי סוכנות נסיעות לא תעסיק מורה דרך אלא אם כן הוא בעל רשיון תקף לשמש מורה דרך. יש להטיל עיצומים כספיים בהם מופרות חובות על פי החוק, ואף להעמיד לדין ולהטיל סנקציות כנגד אותם מארגני טיולים המעסיקים מורי דרך לא מוסמכים, לרבות מארגנים וסוכנים מחו"ל. כמו כן, על משרד התיירות למנוע כניסה לאתרים שבפיקוחו, במגבלות הדין, של קבוצות ללא מורה דרך מוסמך ובעל רשיון.

 

 

הכותב הנו מרצה בבית הספר לתיירות בישראל ומייסד וראש משרד עורכי דין אמיר קליינמן, העוסק בדיני תיירות – www.kleinman-law.co.il .

 

כל המידע המוצג במאמר הינו מידע כללי בלבד, ואין בו כדי להוות ייעוץ ו/או חוות דעת משפטית ו/או כדי ליצור יחסי עו"ד-לקוח מכל סוג שהוא. המחבר אינו נושא באחריות כלשהי כלפי מאן דהוא והלה נדרש לקבל עצה מקצועית, פרטנית ויסודית לנסיבות המקרה שלו, לפני כל פעולה המסתמכת על הדברים האמורים ו/או המצורפים להם.